יחיד ורבים

מִשָׁעָה שֶׁגָלוּ יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,
מִתְקַיֵים וִיכּוּחַ, בֵּין כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אוֹמֶרֶת,
הֲשִׁיבֵנוּ הַשֵׁם אֵלֶיךָ,
אוֹן דערנאך וְנָשׁוּבָה,
וְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵשִׁיב,
שׁוּבוּ אֵלַי, און דערנאך, וְאָשׁוּבָה אֵלֵיכֶם.

שטעלט זיך די שאלה,
ווי וועמען איז די הלכה?
גרויסער באשעפער, לאמיר זען, וואס אין דיין תורה שטייט.

יָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כְּרַבִּים,
דו ביסט דאך טאקע דער יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם,
אבער מיר זיינען דאך דער רבים,
הֲשִׁיבֵנוּ הַשֵׁם אֵלֶיךָ און דערנאך וְנָשׁוּבָה.